החלטה בתיק ב"ש 92635/05

            בפני ערר על החלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת נ' קוצר מבית-משפט השלום בכפר-סבא), מיום 30/6/2005, בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

            החלטה זו באה בבקשת המדינה לעצור את העורר כך, לאחר שהוגש כנגדו כתב-אישום המייחס לו בבית-משפט קמא, עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה והדחה בחקירה.

            על-פי האמור בכתב-האישום, ביום 21/6/2005, בעקבות תקרית מילולית בין העורר לבין אחר, חש העורר כי המתלונן פגע בכבוד משפחתו. למרות הצעה כלשהי של מי מבין הנוכחים, לפגוע במתלונן בצורה קלה יחסית, הודיע העורר כי בכוונתו לדקור את המתלונן כשישוב ממקום עבודתו. למחרת הצטייד העורר באולר, הגיע לביתו של המתלונן בקלנסאווה, וכאשר הבחין בו ביקש לדקרו באולר. המתלונן ניסה למנוע את הדקירה, אך נפצע ברגלו הימנית וגם בידיו. אשת המתלונן, שהייתה בסמוך, ואשר ניסתה להגן על בעלה, נפצעה אף היא בידה מאולרו של העורר, כך נכתב בכתב-האישום.

העורר השליך את האולר לשיחים בסמוך, לאחר שהמתלונן פונה לבית-החולים ונזקק לטיפול רפואי. אלא שלא הסתפק בכך, ובאותו ערב הגיע לביתם של שניים, סיפר להם את שהתרחש וביקש מהם לספק לו אליבי ולומר כי שהה אצלם בשעות אחר-הצהריים של אותו יום. השניים מילאו את מבוקשו של העורר מאוחר יותר, וכאשר נחקרו במשטרה, ביום 23/6/2005, אכן סיפקו אליבי כוזב לעורר.

בית-משפט קמא שמע מבא-כוח העורר שם, אודות גילו הצעיר של מרשו, שטרם מלאו לו 19 שנים, כי עברו נקי, למעט תיק מב"ד, וכי גם הייתה פנייה של המתלונן לבטל את תלונתו במשטרה. עוד הוסיף וסיפר על "סולחה" שנתקיימה בין שתי המשפחות הנוגעות בדבר.

על-כן ביקש בא-כוחו של העורר להזמין תסקיר בפני בית-משפט קמא, כדי לבחון, הלכה למעשה, חלופת מעצר ראויה. המדינה התנגדה, כבר אז, לחלופת מעצר, ואף להזמנת תסקיר בעבור העורר, בהתחשב במשמעויות החריפות של מעשיו ובסיכונים האפשריים, על רקע האלימות הגוברת בחברה.

בית-משפט קמא אמר כדברים האלה, לאחר ששמע את הצדדים:

"לאחר ששקלתי רבות אם יש אכן מקום להסתפק בחלופת מעצר במקרה שבפנינו, כאשר מדובר במשיב צעיר ובעל עבר נקי, לעומת העבירה החמורה המיוחסת לו - הגעתי למסקנה כי לאור הצורך לשרת ולהדביר את תרבות הסכין... יש לנהוג מנהג בית שמאי בעבירות מעין אלה."

בהמשך הביא בית-משפט קמא מדברי כב' השופט חשין, המזכיר ב- בש"פ 9683/02 כי יש לנהוג כך במי שמשתמש בתת-תרבות הסכין, משום שמי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת. עוד הוסיף ואמר בית-משפט קמא, על-פי הפסיקה המאוזכרת, כי בהעדר נסיבות יוצאות-דופן במיוחד, דינו של העושה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, יהיה מעצר עד תום ההליכים, וחלופת מעצר לא תסכון.

שמעתי אנוכי את דברי בא-כוחו הנוכחי של העורר ואת תגובתה של נציגת המדינה, ולא סברתי כי יש מקום לקבל את הערר. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לקיומה של תשתית ראייתית טובה בידי התביעה להוכחת המיוחס לעורר, וכך אף לגבי עילת המעצר.

אי-אפשר לקבל את הגישה לפיה בכל מקרה, על-פי מצוות הבחינה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, יש הכרח בהזמנת תסקיר מטעם שירות-המבחן או בבחינה עניינית של חלופת מעצר ספציפית.

בדיקה במצבים כאלה של בקשה למעצר עד תום ההליכים, נעשית בשלבים. במקום שמצויה מחלוקת, הבדיקה הראשונה היא של התשתית הראייתית, ולאחר מכן של עילת המעצר.

גם בהמשך הבדיקה היא שלבית. ראשית בוחנים, עקרונית, האם השימוש בחלופת מעצר הוא אפשרי, ואם התשובה לכך היא חיובית, או, במקרים של ספק, בוחנים גם חלופה במצב ספציפי. לצורך כך ניתן להיעזר בתסקיר. לעיתים יבחן בית-המשפט עצמו חלופות מעצר ספציפיות, מוצעות.

בית-משפט קמא בחן את השלב הראשון של הקשרי חלופת המעצר, והגיע למסקנה כי שום חלופת מעצר לא תסכון במקרה שבפנינו. הוא עשה כן לאחר ששקל רבות את הנסיבות, וצריך לציין כי הוא שקל, אכן, את הנסיבות הנכונות, דהיינו, את היותו של העורר צעיר לימים ובעל עבר נקי.

גם אנוכי התלבטתי לא-מעט כאשר עיינתי בחומר הנוגע בדבר, ואגב הטיעונים שבפני, בעניין זה, משמע גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי. אולם בסופו של דבר הגעתי למסקנה, כי לא נפל פגם אצל בית-משפט קמא, כאשר העדיף את השאלות הנוגעות לחששות הקיימים לגבי מי שכבר עשה שימוש בסכין והסיכונים הנובעים ממנו, לרבות האינטרס הציבורי שתכליתו לשרש ולהדביר את תת-תרבות הסכין, בחברתנו, הסובלת, במיוחד לאחרונה, מתופעות אלימות רבות וחריפות, על-פני הנסיבות האישיות האלה של העורר.

לפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה בפומבי, היום, ה' באב התשס"ה, 10 באוגוסט 2005.